החלטה בתיק עמ"ה 001081/04

זוהי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 1.9.2004 הדוחה את הערעור בשל אי הגשת הודעה המפרטת את נימוקי הערעור על ידי המבקשת. בקשה זו מקפלת בחובה בקשה להאריך המועד להגשתה הואיל ואף היא מוגשת באיחור. בקשה זו הוגשה ביום  13.2.2005, מעל חמישה חודשים לאחר מתן פסק הדין שביטולו מתבקש.

המערערת הגישה הודעת ערעור ביום 1.3.2004, בגין שומות שהוציא המשיב על פי סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) תשכ"א -1961 (להלן-הפקודה) לשנים 1997-2000.  המשיב הגיש מצידו הודעה המפרשת את נימוקי השומה ביום 1.4.2004.  הודעה זו נמסרה  לנציג המערערת בהתאם לתקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 (להלן- תקסד"א) ביום 8.4.2004 וכן למייצגה של המערערת במשרדי, שהוא רואה החשבון שלה, וזאת ביום 7.4.2004 (העתק על דברי דואר רשומים וכן פלט בקרת דואר רשום וחבילות המעיד על מסירת נימוקי השומה למערערת , צורף  לבקשת המשיב למתן פסק דין בהעדר נימוקי הערעור כנספח ב' שם).  ביום 30.8.2004, משחלפו זה מכבר שלושים הימים הקבועים בתקנה 5 לתקנות בית משפט (ערעורים בענייני מס הכנסה) התשל"ט-1978 (להלן- התקנות), פנה המשיב בבקשה למתן פסק דין הדוחה את הערעור בהסתמך על תקנה 7 לתקנות.  ביום 1.9.2004 ניתן פסק דין הדוחה את הערעור.  ב"כ המבקשת טוען בפני כי קיבל את נימוקי השומה, בניגוד לחובה לשלוח העתק מהודעה זו לידיו כמי שרשום כמייצג המערערת בהליך הערעור, רק לאחר שפנה למשיב בעניין זה עם קבלת הודעה בדבר מתן פסק הדין.  המערערת, משקיבלה את נימוקי השומה העבירה אותם לידי רואה החשבון שלה ולא לבא כוחה, לטענת  המצהיר מטעמה, מר רוני קאשי.  מר קאשי  לא ציין בתצהירו מה תפקידו במבקשת, אולם מתוך תיאור הדברים בתצהירו עולה כי היה מעורב בקשר עם הטיפול בהודעת הערעור הן מול בא כוח המבקשת והן מול רואה החשבון שלה.  המשיב בנימוקי השומה מציין  כי המצהיר הינו בעלים של 23% ממניות המערערת בעוד אין לו "תפקיד מוגדר". מר קאשי לא מציין אימתי הגיע לידו או לידי בא כוחו פסק הדין נשוא הבקשה. מכל מקום הסברה של המבקשת הינו כי  עם קבלת נימוקי השומה פנה מר קאשי אל רואה החשבון של המערערת, רו"ח הלבץ, "לצורך טיפול בעניין ואף החל להכין מסמכים בעניין ואולם בשל אי תשלום שכר טרחתו בשל קשיים של המבקשת, הודיע רואה החשבון למבקשת כי לא יסכים להמשיך את עבודתו מבלי ששכרו יושלם". ב"כ המערערת לא ידע מהשתלשלות עניינים זו אלא בדיעבד ולאחר קבלת פסק הדין. בנסיבות אילו משנודע  הדבר לבא כוח המבקשת פנה הוא למר קאשי כי יסדיר את תשלום שכר הטרחה של רואה החשבון, "באשר העובדות, המסמכים והרקע הנדרש לצורך הגשת הודעה מפורטת מצוי בידי רואה החשבון כמי שייצג את החברה ובלעדיו לא ניתן יהא להכין את נימוקי הערעור כראוי" (סעיף 11 לבקשה). שלשה שבועות קודם להגשת בקשה זו הוסדר נושא שכר הטרחה ומר קאשי כמו גם בא כוחו פעלו אז להכין את נימוקי הערעור אשר צורפה לבקשה.

המבקשת טוענת עוד כי הותרת פסק הדין על כנו תהווה פגיעה משמעותית וגרימת נזק בלתי הפיך, כך כלשונה, הואיל ומדובר בעמדת המשיב השוללת הוצאות בסכום של מעל 3.5. מליון ש"ח בשנות המס האמורות, כאשר גביית המס על פי הצווים תביא לקריסת המערערת. מנגד למשיב לא יגרם כל נזק באשר אם תאושרנה שומותיו הרי שהמס שבהן נושא הוא הפרשי הצמדה וריבית. המבקשת טוענת כי השתלשלות האירועים האמורה נעשתה בתום לב ומתוך טעות.

בקשה לביטול פסק דין יש להגיש תוך 30 יום מיום שהומצא פסק הדין לבעל הדין שכנגדו ניתן, כך על פי תקנה 201 לתקסד"א החלה בערעורי מס מכוח תקנה 9 לתקנות. הארכת מועד זה מצריכה "טעם מיוחד" כלשון תקנה 528 לתקסד"א.

המבקשת קבלה את נימוקי השומה ובחרה, אולי מתוך טעות, להעבירם לרואה החשבון ולא לבא כוחה אשר הגיש בשמה את הודעת הערעור וחתום עליה, על אף שלא צורף ולא מצוי בתיק ייפוי כוח מטעמה המסמיך אותו לעשות כן. לא ברור מה היה טיב הקשר שבין ב"כ המבקשת ובא כוחה ועל כן אניח לטובתה ובהשמך לכך כי נימוקי השומה לא נשלחו לבא כוחה, כי סברה בתום לב כי הכתובת הנכונה לטפל בערעור הינו רואה החשבון. עוד יתכן ורואה החשבון מטעמה הוא שיצר את הקשר בשמה עם בא כוחה. מכל מקום גם אם אקבל את עמדת המבקשת כי בשל סכסוך כספי עם רואה החשבון לא הוכנו נימוקיה במועד הרי שלא התקבל הסבר מניח את הדעת מדוע ממועד שבו בא כוח המערערת, האמון על המועדים בהליך הערעור, שעה שקיבל את פסק הדין, לא פנה, בתוך המועד, אל בית המשפט בבקשה להאריך את המועד להגשת בקשת הביטול תוך שהוא שוטח את המצב אליו נקלעה לכאורה המבקשת.  רב המעורפל מבחינת לוח הזמנים שבהשתלשלות הדברים בתצהיר מר קאשי. המבקשת אף לא מיצתה את זכותה להגיב לתגובת המשיב לבקשתה, על אף שניתנה החלטה מפורשת בעניין זה.  גם אם סבר בא כוח המבקשת כי הדברים עתידים להיפתר במהרה הרי שנקפו להם החודשים ולא נתקבלה כל הודעה בבית המשפט בעניין זה אלא לאחר שעלה בידי המבקשת להשיג את מסמכים הנדרשים לשם הכנת נימוקי הערעור, לדבריה.

אינני יכול להסכין להתנהלות שכזו. ראשית אינני יכול לקבל טענה של "טעות בתום לב" אצל המערערת  הפועלת מאז 1987 בייצור מעליות התקנתן ומתן שירות לאחר התקנה ולה 24 עובדים. באשר ליועציה - בחר רואה החשבון להתנות מסירת מסמכים הדרושים לשם הכנת הערעור כערובה לתשלום שכרו, ניחא, אולם מדוע לא פנה אל בא כוח המערערת ויידע אותו מבעוד מועד כי אילו פני הדברים. ממה נפשך, אם המערערת היא שיצרה קשר עם בא כוחה, הרי שההסבר כאילו טעתה והעבירה את נימוקי השומה לרואה החשבון אינו יכול לעמוד. אם רואה החשבון הוא החוליה המקשרת, בחר הוא לנקוט בסנקציות כנגד המבקשת, חובתו המקצועית הייתה לפחות ליידע את בא כוח המבקשת שהוא בחרו, שהרי גם הוא, מתוקף הכשרתו ועיסוקו אמון ומודע ללוח הזמנים. אני שב ומציין כי אין לי מידע על כך אבל אינני רואה תרחישים אחרים מלבד אילו המתוארים לעיל. בכל מקרה גם אם המבקשת פעלה בתום לב, הרי שיועציה בין אם זה ובין אם זה, פעלו מחוץ למתחם הסבירות, בלשון המעטה. אינני קובע ממצא עובדתי נחרץ באשר להתנהלות יועציה. המבקשת דאגה לערפל הדברים שלא בטובתה ויתכן כי האחריות רובצת לפתחה שלה. מכל מקום אין בכל האמור לעיל משום הסבר שהוא בבחינת טעם מיוחד להאריך המועד להגשת נימוקי ערעור ובוודאי שלא להאריך המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין.

באשר לנזקה הבלתי הפיך, כדבריה, של המבקשת, הרי שאין מדובר בשומות שהן בבחינת "הערכה גסה" של המשיב של הכנסותיה. המשיב בחן את דו"חות המבקשת , את מערכות קשריה עם חברות קשורות במישרין או בעקיפין, אשר עימן  נכנסה המערערת להסכמים  שהם לכאורה באים בגדר "יחסים מיוחדים" ובחר לשלול חלק מההוצאות ולתאמן וזאת לאחר שהישווה נתונים, למשל של דמי שכירות שגובים הגורמים הקשורים מצדדים שלישיים, בלתי קשורים, באותם נכסים. כן לא הכיר המשיב בדמי יעוץ שהועברו, שוב בין גופים בעלי יחסים מיוחדים ונתבעו כהוצאה. אין אני מביע דעה בקשר עם עמדת המשיב וטענות המערערת בערעור גופו, אולם זאת אוכל להגיד כי אין המדובר בשומות 'קיצוניות' ולהן לכאורה בסיס משפטי ועובדתי.

בפני רק הצהרתו של מר קאשי כי גביית המס עלולה להביא לקריסת המערערת בלא כל נתון נוסף התומך בהצהרה זו.  אם כך הם אכן פני הדברים, הרי שהייתה המערערת צריכה להקפיד שבעתיים ולהיות ערה במיוחד לטיפול נאות בהודעת הערעור מטעמה תוך עמידה בדרישות התקנות, קלה כחמורה. דווקא במצבה הנטען אין מקום ל'טעויות' מסוג זה. האיחור של כחמשה חודשים בהגשת נימוקי הערעור והאיחור הנוסף של כחמשה חודשים בהגשת בקשה זו אינם איחורים של מה בכך. סד הפרוצדורה אינו חזות הכול, אולם כבר הבעתי דעתי לא אחת כי המועדים שנקבעו בערעורי מס, עומד מאחורי קביעת מועדים אילו טעם כלכלי. הנישום, המשיב כמו גם צדדים שלישיים, כולם מושפעים הם מאי הוודאות באשר לגובה המס שחב בו מערער המס.  כאשר מוגשת הודעת ערעור, לוקח על עצמו מגיש ההודעה את כל התנאים והקביעות שנקבעו בדין בקשר עם התנהלות הערעור.  היה והוא נתקל במשוכה או עיכוב הרי שעליו להודיע זאת לבית המשפט ולצד האחר בזמן אמת ולא בדיעבד.  המערערת דכאן בחרה שלא לעשות כך.  המערערת, אם בטעות עסקינן הרי טעותה היא שבחרה לסכן  את סיכויי ערעורה באי תשלום שכרו של רואה החשבון, גם אם הייתה מצויה בקשיים תזרימים או באי נקיטה באמצעים משפטיים כאילו ואחרים , אשר עשויים היו לתת לה סעד.

בבחינת טענות המבקשת ועמדת המשיב בבקשה ולאחר שבחנתי אף את טענות הצדדים לכאורה על פי נימוקיהם בערעור לגופו, המצויים בפני,  הרי שלא שוכנעתי כי יש טעם מיוחד אשר בשלו ראוי כי בית המשפט יאריך את המועד או כי יבוטל פסק הדין, כמבוקש.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה.

המבקשת תשא בהוצאות המשיב ובכלל זה בשכר טרחת עורך דינו בסך כולל של 6,000 ש"ח כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

ניתנה היום א' בניסן, תשס"ה (10 באפריל 2005) שלא במעמד הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

001081/04עמה052 אלטוביה מגן התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: